‘Hommage à Antun Pinterović’, par Françoise Humblé
Hommage à Antoine Pinterović - rédigé le 7.5.09, pour le 12.5.09 -
« Le génie » ..., telle était l’appellation dans laquelle je tentais tendrement d’envelopper
& de résumer cet homme extraordinaire ...
Mais dans toutes les acceptions du mot & de toutes les manières, Antoine était irréductible !
Par la taille physique, il n’était pas grand ; mais par le coeur & par l’esprit, il était immense, cet exilé croate, & Belge d’adoption.
La sensibilité, le courage & la générosité, n’avaient chez lui d’égales que l’intelligence,
le savoir encyclopédique & la lucidité.
Erudit véritable, & nullement intellectuel de salon, Antoine avait, chevillée à sa vivacité d’esprit, la passion de la transmission.
Il ne dissertait pas à l’envi de méthodes pédagogiques plus ou moins à la mode ;
la pédagogie, il la vivait.
Si quelquefois, le propos ironique, cynique, voire sarcastique, l’emportait sur la diplomatie
requise par certaines situations, l’essentiel était sauf : qu’il s’agisse des textes ou des personnes, Antoine en atteignait toujours la substantifique moelle ...
Quel être humain, cet homme ! Passionné & passionnant, il n’aura cessé de nous surprendre ...
Ce fin thérapeute à l’écoute du dit & du non-dit, était autant visionnaire professionnellement qu’en qualité de citoyen du monde.
Les jaillissements les plus créatifs d’une culture générale incroyablement vaste, les versants les plus ardus de la pensée, les frontières les plus inaccessibles de la connaissance,
les patients qui ont fait avec lui un parcours analytique, en défense sociale ou en privé,
les élèves, les proches, la famille quotidiennement, d’autres même, ils sont innombrables à avoir pu bénéficier des intensités parfois héroïques de son humanité.
Dérives subséquentes à un éros chancelant ou à une morale aléatoire, fragilités identitaires obligeant certains à ce qu’il nommait « un masque professionnel », ou encore gouffre de l’amour absent suscitant une soif aussi peu avouée qu’inextinguible de pouvoir, cet honnête
homme, ce grand professionnel de la relation d’aide, n’a jamais cessé, depuis son exigeante formation à ZüRICH, d’en débusquer avec une vigilance aussi constante que discrète,
les signes les plus infimes dans sa pratique thérapeutique.
Philosophe & romaniste émérite, ce polyglotte incomparable connaisseur de Jung & de Freud dans les versions originales, l’était aussi de l’oeuvre d’Antoine de Saint-Exupéry,
autour de laquelle il a mis par écrit de superbes fulgurances conceptuelles & d’étonnantes perceptions poétiques.
Traducteur pointu d’écrits d’exception, dont « Le pouvoir & la relation d’aide » d’Adolf Guggenbühl-Craig à l’époque Président de la Société Internationale de Psychanalyse
Jungienne, quintessence d’une réflexion emplie de chaleur humaine & d’autocritique, dont il a si évidemment été le préfacier éclairant & le traducteur idéal, Antoine était également l’un de ces rares interlocuteurs avec lequel un échange devient un débat jalonné d’imprévues, authentiques & profondes cogitations ...
Langues anciennes, langues modernes, histoire, géographie, musique classique, maîtrise de toutes les arcanes des cheminements philosophiques, psychologie & psychanalyse, avec cet homme hors du commun, s’ennuyer était inconcevable !
L’envergure était le naturel de cet homme réellement savant, qui, au JAPON, aurait été élevé au statut de Trésor Vivant.
Trésor, incontestablement, aussi dans la signification européenne de ce mot ; & vivant, il l’était plus que quiconque, cet homme au charme puissant, cet époux & père inénarrable,
simultanément patriarche protecteur & enfant rebelle, au verbe incisif & à l’humour décapant.
Antoine était, il est, il reste à jamais pour moi un ami irremplaçable.
Cher Antoine, ton papa, ta maman, Mary, Gisèle la maman de Radomir, ton beau-père Arnold aussi surpris qu’heureux de ce gendre au caractère aussi bien trempé que le sien,
Caspar Toni Frei, ton parrain en travail analytique & auteur de « La psychologie analytique
complexe de Carl Gustav Jung » ce petit opus d’une rare densité dont tu assuras avec
la rigueur attendue la traduction en langue française, & ce grand psychiatre belge analysé
par Lacan lui-même, le Docteur Jean-Pierre Legrand, qui admirait tes talents & te tenait en affection, comme les voilà chanceux si, comme d’aucuns le croient, ils vont maintenant pouvoir dialoguer avec toi en direct & sans fin ...
Cher Antoine, nous sommes tous là ... Cica ta soeur chérie, empêchée par sa santé mais en pensée avec nous, Radomir ton fils tant aimé, Yasna, ta fille perle de ton coeur, & Claudia,
Claudia, ton épouse & femme de ta vie sans laquelle tu n’aurais pu, m’as-tu maintes fois dit,
« développer tes capacités, devenir toi », Claudia la maman attentive, & puis ... tous les autres, qui ont eu l’insigne honneur & l’indicible bonheur de te connaître, & je l’espère,
pour eux, de te chérir ...
Oui Antoine, je suis d’accord avec toi, j’aurais pu ajouter quelques citations particulièrement idoines ; mais c’est la patience du maître qui permet à l’élève d’un jour finalement, non le dépasser, mais simplement quelque peu se tenir à sa hauteur ...
Oui Antoine, mon propos aurait pu être plus direct ; mais « je t’aime » & des sanglots, cela aurait manqué de classe pour l’aristocrate que tu es ...
Oui Antoine, mes phrases auraient pu être moins longues ; mais comme chacun aujourd’hui, j’ai voulu rester avec toi le plus longtemps possible ...
Françoise HUMBLé
מחווה לאנטואן פינטרוביץ - נכתב ב 07/05/2009 להקראה ב 12/05/2009
Antoine Pinterovic
"הגאון" ...זהו הכינוי בו רציתי לחבק בו בחיבה ולסכם את פועלו של האיש הנפלא הזה...
אנטואן היה סוג של עקשן שלא ניתן היה להכניעו, וזאת בכל המובנים האפשריים של המילה!
מבחינה פיזית, הוא לא היה איש גדול; אך לב כה רחב היה לו ואיש אשכולות היה הוא, אותו פליט קרואטי, ובלגי מתוך בחירה.
בעל רגישות, אומץ ורוחב-לב היה, שלא לדבר על חוכמתו, על הידע האנציקלופדי ועל נבונותו.
איש מלומד אמיתי היה ולאו דווקא כאותם האינטלקטואלים יושבי טרקלינים; יחד עם פקחות חריפה, הוא שילב את תאוותו ללמידה.
הוא לא נהג להאריך בדברים על שיטות פדגוגיות שברוח התקופה; הוא פשוט חי את הפדגוגיה.
אם לפעמים, הוא היה מתבטא באופן אירוני, ציני ואפילו סרקסטי, שלא בהתאם לנוהל הדיפלומטי הרצוי במצבים מסוימים, הוא ידע תמיד להגיע לעיקר: אם מדובר בטקסטים או בבני-אדם, אנטואן תמיד ידע לקלוע אל מהות העניין...
איזה אדם היה, האיש הזה! משולהב ומשלהב גם יחד, הוא לא הפסיק מלהפתיע אותנו...
הפסיכו אנליסט המלומד הזה הבחין היטב בין הנאמר לבין הלא נאמר; הוא היה בעל חזון הן מהבחינה המקצועית והן כאזרח העולם הגדול.
ההתפרצויות היצירתיות הנובעות מהשכלה כללית בלתי נדלית, הנגיעות הקשות ביותר של החשיבה, הגבולות הרחוקים ביותר של הידע האנושי, המטופלים אשר צעדו איתו בדרך האנליזה, מטעם משרד הרווחה או באופן פרטי, התלמידים, הקרובים, המשפחה מדי יום ביומו, ועוד הרבה אחרים, לא ניתן למנות את כל אלה אשר זכו ליהנות מהעוצמה ההרואית לפעמים, של ההומאניות שהוא צפן בקרבו.
סטיות כתוצאה של תשוקה רופפת או של אתיקה מפוקפקת, שבריריות של זהות שהכריחה אנשים מסוימים לחבוש את מה שהוא כינה "מסכה מקצועית", או אולי תהום אשר נפערה מחוסר אהבה שעורר צימאון בלתי מודע ושאין לרוות אותו, לשליטה, האיש הישר הזה, המקצוען הדגול הזה ביחסי עזרה, מעולם לא פסק, מאז לימודיו התובעניים בציריך, מלגלות את כל הסממנים הקטנים ביותר של כל אלה במשך כל שנות ניסיונו כמרפא.
הוא היה פילוסוף ומומחה למשפט רומי, שולט בשפות רבות, הוא קרא ולמד את יונג ופרויד במקור, כמו-כן התמחה ביצירתו של אנטואן דה סנט-אכזופרי עליה כתב מסות מזהירות והבחנות פיוטיות מפתיעות.
הוא היה מתרגם של כתבי פסיכואנליזה מיוחדים ובין היתר הוא תרגם את הספר " השלטון והיחס לעזרה" (Le pouvoir et la relation d’aide ) של אדולף גוגנבול-קרייג(Adolf Guggenbühl-Craig ) שהיה בזמנו יושב הראש של האגודה הבינלאומית לפסיכואנליזה היונגיאנית, תמציתה של חשיבה מלאת חום אנושי וביקורת עצמית. הוא לא רק תרגם את הספר בצורה מושלמת , אלא גם כתב את הפתח דבר אשר האיר על כל היצירה עצמה. אנטואן היה גם איש-שיח נדיר שאיתו, כל שיחה הפכה להחלפת דעות מלאת הפתעות מקוריות והגיגים מעמיקים .
שפות עתיקות, שפות מודרניות, היסטוריה, גיאוגרפיה, מוסיקה קלסית, הוא שלט בכל רזי ההתפתחות של הפילוסופיה, הפסיכולוגיה והפסיכואנליזה; עם איש יוצא דופן זה, אי אפשר היה להשתעמם!
רוחב האופקים היה המוטו המוטבע באישיותו של האיש המשכיל הזה. ביפן, היו מעניקים לו תואר של "אוצר חי".
אוצר היה, ללא ספק, במובן האירופאי של המילה; וחי, יותר מכל אדם אחר, איש בעל קסם כובש, בעל ואב שאין שני לו, פטריארך מגן וילד מורד, בעל לשון חדה והומור צורב.
אנטואן היה, הנו ויישאר לעד עבורי, ידיד ללא תחליף.
אנטואן היקר, האבא שלך, האמה שלך, מרי(Marie ), ג'יזל(Gisèle ) האמה של רדומיר(Radomir ), חמך ארנולד(Arnold), אשר היה מופתע ומאושר מהחתן בעל האופי החזק כשלו, קספר טוני פריי(Caspar Toni Freÿ ), המנחה שלך בעבודתך האנליטית, שכתב את הספר "הפסיכולוגיה האנליטית המורכבת של קרל גוסטב יונג", יצירה קטנה בעלת עוצמה נדירה שתרגמת לצרפתית בקפדנות יתרה, והפסיכיאטר הבלגי הדגול שאפילו לקאן(Lacan ) עסק בו, הד"ר ז'אן פייר לגראן(Jean-Pierre Legrand ) שהעריך את כישוריך וכה אהב אותך, כמה כל אלה בני מזל הם, כפי שיש המאמינים, הם יוכלו עכשיו לנהל איתך שיחות לעד ובאופן ישיר...
אנטואן היקר, כולנו נמצאים כאן...קיקה(Cica ) אחותך היקרה שלא יכלה לבוא מסיבות בריאות אך היא ברוחה איתנו, רדומיר בנך האהוב, יאסנה(Yasna ) בתך יקירת לבך, וגם קלאודיה(Claudia) בת זוגך, אשת חייך שבלעדיה לא היית יכול (כך התבטאת רבות) "לפתח את כישוריך, להיות אתה עצמך", קלאודיה האמה הקשובה, וגם...כל האחרים אשר זכו לכבוד המובהק ולאושר שקשה להביעו במילים, להכיר אותך, ואני מקווה למענם, לאהוב אותך...
כן אנטואן, אני מסכימה איתך, הייתי יכולה להוסיף כמה ציטטות מתאימות במיוחד; אך זוהי סבלנותו של המורה שמאפשרת לתלמיד מזדמן, בבוא היום, לאו דווקא להעפיל עליו אלא פשוט לעמוד לצידו בגובה עיניים...
כן אנטואן, הייתי יכולה להיות יותר ישירה ; אך לומר "אני אוהבת אותך" ולפרוץ בבכי, אך זה לא היה מתאים לבעל סגולות אריסטוקרטיות שכמותך...
כן אנטואן, הייתי יכולה לכתוב משפטים פחות ארוכים; אך אני כמו כולם היום, רציתי, כמה שיותר זמן להישאר איתך ...
פרנסואז הומבלה Françoise HUMBLé
アントワーヌ・ピンテロヴィッチへの賛辞
2009年5月12日の為に2009年5月7日作成
「天才」、これは、私が、この並みはずれた人物を優しく包み込み、言い表そうとするために用いた呼び名ですが、どんな言葉をもってしても、どんなやり方でも、アントワーヌを言い表すことは出来ません。
彼はクロアチアから亡命した後、ベルギーに帰化しました。体は大きくありませんが、その心と精神において偉大な人でした。
知性、膨大な知識、明晰さと同様、感受性、勇気、寛大さをかねそなえていました。
真に博学でありながら、サロンで知識をひけらかすようなインテリとは全く異なり、才気の煥発さで、人に知識を伝えようという情熱がありました。
多少なりとも注目を浴びている教育法を長々と講釈したりはしませんでした。彼は教育を実践したのです。
たまに、皮肉に満ちて、冷笑的でさらには厭味な言葉を受けて、外交的な受け答えをせざるを得なくなっても、本質は変わりませんでした。書かれた文章であっても、人物そのひとであっても、アントワーヌは、いつもそこから精神の糧になるものにたどり着きました。
なんという人物でしょう。自らも夢中になり、人を夢中にさせて、止むことなく、我々を驚かせ続けました。
この繊細な精神療法医は、言われた言葉はもちろんのこと、言外の言葉にも耳を傾け、コスモポリタンの市民の立場でありながら、プロフェッショナルな予見者のようでした。
信じられないほど幅広い教養の最も創造的なひらめき、思考の最も厳しい側面、最も近づきがたい境界線に至るほどの知識、それらを獲得していました。社会的あるいは個人的相談をするために、彼と共に分析的道のりを辿る患者や、生徒、近親者、日常的仲間、そして他の人々を含めて数知れぬほどの人が、その人間性の、時には英雄的なまでの濃密さの恩恵に浴しました。
誘惑される性本能、或いは危険なモラルへの漂流、アイデンティティの脆弱性から来るいわゆる｢職業的仮面｣への逃避、或いは消せないがほとんど認識されない権力への渇望をかきたてる愛の欠乏の深みなど、この実直な人物は、チューリッヒでの厳しい教育以来、支援関係の偉大なプロフェッショナルとして、控えめで絶えざる用心でもって、精神療法の実践において、最も微細な兆候を、そこから排除することに力を注ぎ続けました。
哲学者であり、有能なロマンチストである彼は、数ヶ国語を操り、原語でユングとフロイトを読みこなす比類なき学識者であると同時に、アントワーヌ・ドゥ・サンテクジュペリの作品においても同様の能力を示し、そして、それについて、素晴らしい概念的ひらめきや驚くべき詩的感覚で書き表しています。
アントワーヌは、並はずれた表現力で的確な翻訳家であり、その作品の中でも、当時国際ユング心理分析社の社長であったアドルフ・グッゲンビュール・クレイグの｢支援の力とネットワーク｣は、人間的暖かさと自己批判に溢れた考察の真髄であり、もちろん、その序文を著し、さらに理想的な翻訳を成し遂げました。また同様に、類い稀なる話し相手であって、彼といると、会話が、不意に、心の底からの深い思索によって次々にもたらされる議論へと変化して行くのでした。
古代語、現代語、歴史、地理、クラシック音楽、哲学の歩みのあらゆる謎の修得、心理学、精神分析学など、この並はずれた人物といると、退屈するという事は考えられません。
彼は真の賢者であり、器の大きさは生来のものでした。日本にいれば、人間国宝と称されたでしょう。宝、それは、この言葉のヨーロッパにおける意味も、疑いもなく同じなのです。そして、人間すなわち生きる人、そう、彼は誰よりも生きていたのです。強烈な魅力にあふれたこの人物、愉快な父であり伴侶、鋭い言葉と斬新なユーモアを持つ、家長としての保護者であり、同時に扱いにくい子供として。
アントワーヌは、私にとって、昔も、今も、そして永遠に、かけがえのない友なのです。
親愛なるアントワーヌ、貴方の父、貴方の母、マリ、ラドミールの母ジゼル、自分と同じほど頑強な性格を持ったこの娘婿に驚き、それゆえ幸せを感じている舅のアーノルド、分析作業での指導者であり、貴方が期待にたがわぬ的確さでフランス語訳を上梓した濃密な小品である「カール・グスタフ・ユングの総合分析心理学」の著者であり、ラカンによって分析された偉大なベルギー人の精神科医であるカスパー・トニ・フレイ、貴方の才能を讃え、貴方を愛したジャン・ピエール・ルグラン博士、これらの人達は、誰も信じないかもしれませんが、もし、今からはもう、貴方と直接にそして永遠に喋り続けることができるとしたら、なんて幸運な人達でしょう。
親愛なるアントワーヌ、私たちは皆ここにいます。あなたの愛しい姉のチチャは健康上の問題でここには来られませんが、気持ちは私たちと共にあります。あなたが非常に愛した息子のラドミール、貴方が心から大切にした娘のヤスマ、そして貴方の生涯の伴侶で、行き届いた母親であったクラウディア、今のあなたがあるのはクラウディアのお陰であり、それは、貴方自身が幾度となく言っていたことです。そして、その他のすべての人々、彼らはあなたを知るという輝かしい名誉と、言葉で言い表せない程の幸せを感じたのです。そして、その人々が、あなたをいつまでも大切に思い続けることを望みます。
アントワーヌ。あなたの意見に賛成です。うってつけの引用を付け加えることも出来たかもしれません。でも、ある日ついに生徒が教師を追い越すのではなく、教師と同じ高みにしばし留まることを可能にするのは、やはり教師の忍耐力なのです。
アントワーヌ。私は、貴方にもっと直接的に表現しても良かったかもしれません。でも、「愛してるわ」や嗚咽をもらすのは、貴方のようなエリートには品格に欠けたものになったでしょう。
アントワーヌ。私の文章はもっと短くても良かったかもしれません。でも、今日ここにいる誰もがそう思っているように、私も出来るだけ長くあなたと居たかったのです。
フランソワーズ・アンブレ
A Tribute to Antoine Pinterović
Prepared May 7 2009, for May 12, 2009
The Genius is the sobriquet I would use in trying gently to circumscribe and summarize this extraordinary man.
But Antoine could never be reduced to that, nor in any sense of the word could he be reduced at all!
By physical height he did not loom large, but in heart and in spirit this Croatian exile, Belgian by adoption, was gigantic.
His sensitivity, courage, and generosity were equaled only by his intelligence, encyclopedic knowledge, and clarity.
A man of true erudition, no cocktail-party intellectual, Antoine had a spiritual vitality that was wedded to a passion for sharing.
He did not attune his lectures to the latest or nearly latest pedagogical fashions. Pedagogy was something he lived.
If sometimes a remark of his was ironic, cynical, or downright sarcastic instead of as diplomatic as the situation called for, still the essential message was intact: whether regarding texts or people, Antoine always penetrated to the heart of the matter.
What a human being this man was: passionate and impassioning, he never ceased to surprise us..
This astute therapist listened to the unspoken as well as to the spoken. He was a visionary in his profession no less than as a citizen of the world.
Unexcelled surges of creativity from out of an incredibly vast background of general learning, the most demanding of intellectual ascents, the least accessible frontiers of knowledge, all testify to the intensity, heroic at times, of his humanity; and innumerable people — the patients who underwent therapy with him whether privately or within an institution, the students, the relatives, and the friends — all benefited from it.
Ever since his demanding training at Zürich, this upright man never ceased rooting out from the environment of his therapeutic practice, with a vigilance as constant as it was discreet, the smallest signs of excess developing from an errant libido, from a sense of identity whose fragility required what he called a “mask of professionality,” or from a lovelessness engendering a thirst for power as hard to admit as to extinguish.
A past master of philosophy and linguistics, an incomparable polyglot scholar of Jung and Freud in the original language, he was also an expert in the works of Antoine de Saint-Exupéry, and he glossed them with intellectual pyrotechnics and astonishing poetic perceptions.
He incisively translated exceptional writings, including Power in the Helping Professions by Adolf Guggenbühl-Craig, who at the time was President of the International Assocation of Analytical Psychology. It was the quintessence of a reflectiveness full of human warmth and self-criticism, and Antoine was obviously the ideal translator and explanatory preface-writer. Antoine was also one of the rare conversationalists with whom a talk becomes an interchange punctuated by thoughts that are unexpected, authentic, and profound.
Ancient languages, modern languages, history, geography, classical music, and a mastery of all the evolutional obscurities of philosophy, psychology, and psychoanalysis — this extraordinary man made boredom inconceivable.
Comprehensiveness came naturally to him as a truly erudite man. In Japan, he would have been named a Living National Treasure. A treasure he incontestably was, and in the European sense of the word as well. There was no greater treasure in human form than this man of powerful charm, this humor-filled father and husband.
For me, Antoine was, is, and always will be an irreplaceable friend.
Dear Antoine, your dad, your mom, Mary, Radomir’s mother Gisèle; your father-in-law Arnold, who was happily surprised to receive a son-in-law with a character as finely developed as his own; Caspar Toni Frei, your inspiration in analytic work and author of The Complex Analytical Psychology of Carl Gustav Jung, that rich little work for which, with characteristic dedication, you made sure of a French translation; and the great Belgian psychiatrist analyzed by Lacan himself, Doctor Jean-Pierre Legrand, who was fond of you and admired your abilities: how lucky these are if, as some believe, they will now be able to converse with you directly and without end.
Dear Antoine, we are all here: Your dear sister Cica, here in spirit although illness impedes her. Radomir your so beloved son. Your daughter Yasna, the pearl of your affection. And Claudia — your spouse and the love of your life, without whom, as you told me many times, you could not have “developed your abilities, becoming yourself.” Claudia the caring mother. And in addition, all these others, who have had the signal honor and the indescribable joy of knowing you and of cherishing you as they should.
You are right, Antoine: There are some particularly relevant citations I could have added. But it is the forbearance of the teacher that permits the former pupil one day to rise at least briefly onto the same plane even if never higher.
Yes, Antoine, I could have spoken more directly, but to sob that I love you would have clashed with your own aristocratic bearing.
Yes, Antoine, my phrasing could have been less lengthy; but like everyone here, I wanted to stay with you as long as I could.
Françoise Humblé
Derniers commentaires